ההורים שלי היו מכורים לשיפוצים. כן, יש אנשים שהתחביב שלהם לרכב על אופניים או לראות סדרות, אבל אצל ההורים שלי התחביב היה לשפץ את הבית. שוב ושוב, פעם אחרי פעם, כשהם היו רוצים לשנות אווירה או לחדש משהו הם לא הסתפקו בלתלות וילון או לקנות ספה חדשה. הם שיפצו.
אחד הזיכרונות הראשונים שלי – אני זוחלת על רצפת בטון. ילדה קטנה וסקרנית שמגלה את העולם ואיתו גם את המרקמים החדשים – הבטון הקר, הפרקט החמים והדבשי והצבע – חוץ מזה שהוא יפה כל כך, יש לו גם ריח מדהים.
כנראה, בגלל זה פשוט לא הייתה לי ברירה והפכתי למעצבת פנים. נעים מאד, אני שני סטביק, בעלת סטודיו נישה לתכנון, עיצוב פנים והום סטייג'ינג. 15 שנות עבודה בתחום, ליווי של מאות לקוחות בדרכם אל בית החלומות, חלל תצוגה מרהיב בעסק שלהם או משרד שמהרגע הראשון עוזר לך להבין ולהרגיש לאן הגעת. וכל אלה מסתכמים ליותר מ-45,000 מ"ר של פרויקטים שונים, המספר שבטח ממשיך לצמוח גם ברגעים האלה שאתם קוראים את הטקסט הזה.
הרמוניה
מילה מתנגנת זו עוברת כחוט השני דרך כל תפיסת העיצוב שלי – עוטפת, מקשרת ויוצרת חיבור עדין בין מינימליזם לבין אווירה עשירה וחמה, אינטימיות ואלגנטיות. בעיני, הרמוניה נוצרת ברגע שלא מפחדים לחבר בין הניגודים: בין סנטימנטלי למתחלף, בין פרקטי לרוחני, בין גולמי למהוקצע. כי אם נחשוב רגע עיצוב בית זה בדיוק כמו טבע אנושי – מורכב משכבות ורבדים. כאן זה חיבור מפתיע ושם זה עיגול פינות, ובסופו של דבר הכל מתחבר יחד לאחד שלם, שכמובן גדול מסך חלקיו.